סיגל מלאכי | משתלת מלאכי

זהו סיפור בין גבולות…

סיפור של משפחה ציונית, 

שלמרות הכל ממשיכה להאמין שעוד יהיה כאן טוב,

שהעסק עוד יחזור לפרוח

ואיתו גם הצמחים של משתלת מלאכי.

את סיגל פגשתי במהלך המלחמה,

היא התפנתה עם משפחתה ממושב לימן שבצפון, לעמק יזרעאל.

סיגל היא לא דברנית גדולה, בטח לא על עצמה,

אבל למען העסק המשפחתי היא תעשה הכל,

אפילו תדבר 🙂

אז איך הכל התחיל?

"הכל התחיל בזכות ההורים שלי, יצחק (אקי) ועדנה מלאכי. 

הם גרו במעוז חיים שעל גבול ירדן ובשנת 1975 עברו להתיישבות בסיני, במושב דקלה,

שם הם עבדו בחקלאות בחממות של פרחים ועגבניות, והיו שותפים להקמת החקלאות במדבר.

בסוף 81 התחיל תהליך הפינוי מסיני ובאמצע 82 הם עזבו את דקלה ועברו לצפון ישר לתוך מלחמת לבנון הראשונה. 

תחילה רצו להעביר את כל התושבים למושבה כנרת אבל זה לא הסתדר וכולם התפזרו - חלקם עברו לנתיב העשרה, חלקם לעין הבשור, חלקם לרחבי הארץ ורק המשפחה שלנו התגלגלה למושב לימן (שבזמנו נקרא צה"ל ושינה את שמו בהמשך)" 

למשפחת מלאכי היה ברור שהם ממשיכים בענף החקלאות,

הם התחילו עם גידול בננות, תפוזים ואחרי שנה פתחו משתלה קטנה.

"לדוד שלי יש משתלה גדולה "שורשים" בעין הבשור, 

הוא הביא לאבא שלי ציוד ועזר לאט לאט להקים את העסק, 

ההורים שלי הקימו הכל במו ידיהם הכל לבדם,

והיום אנחנו אחת המשתלות הידועות באיזור".

ומה עם החקלאות?

"בשלב מסויים עזבנו את ענף החקלאות כי בארץ לא השתלם לעסוק בחקלאות, ובחרנו להתמקד יותר במשתלה. בשנים האחרונות אנחנו הילדים חזרנו לשתול מטעי ליצ'י ואבוקדו.

אנחנו כילדים גדלנו במשתלה, כל החיים שלי הייתי במשתלה, את כל הידע הרחב שלי קיבלתי מההורים. עדיין כל יום אני לומדת משהו חדש, מהחיים, לומדים תוך כדי הליכה קדימה".

מה הקסם של המשתלה?

"קודם כל אנחנו משתלה משפחתית.

עם הזמן הפכנו להיות משתלת ריבוי וייצור - אנחנו מייצרים שיחים, צמחי בית, וסוקולנטים ועצי ליצ'י.

הלמידה שלנו באה מתוך מקום חקלאי ולא מתוך נקודת מבט מכירתית. 

הרבה פעמים אנחנו צוחקים על עצמנו שאנחנו מפסידים כשאנחנו מייעצים מה לא לקחת. 

אנחנו אנשים פשוטים - אנושיים ומשפחתיים.

כחלק מהשירות שלנו אנחנו מייעצים לגינות (ייעוץ חינם) ומגיעים לייעץ במקומות. 

אנחנו קונים רק מספקים שיש להם רשיון של משרד החקלאות, ורק כחול-לבן.

מי הקהל שלכם?

"בזכות הקורונה גילינו קהל חדש, הקהל הפרטי.

הקניונים היו סגורים, 

אנשים השתעממו וגילו את הגינה וזה עשה להם טוב.

הם התחילו להגיע למשתלה, 

אז הבנו שאנחנו אוהבים לתת את היחס האישי ומעדיפים לעבוד עם לקוחות הקצה".

מה קורה עכשיו במלחמה עם המשתלה?

"ההורים שלי נשארו בלימן כדי לתחזק את המשתלה, 

אבא שלי בא בבוקר למשתלה וחוזר בערב הביתה לישון. 

אנחנו מחכים לראות איזה פיצויים נקבל הפעם,

אבל את הנזק האמיתי נגלה אחרי המלחמה, אם המצב יימשך לאורך זמן הרוב יהרס. 

כרגע המטרה שלנו היא רק לתחזק את זה, לנסות לפחות לצמצם נזקים.

פעם בשבוע אני עוד נוסעת ללימן לבקר את ההורים והכלבים.

שתביני,

אמא שלי תמיד הייתה וורקוהוליסטית, 

עבדה כל יום כולל ימי שישי שבת, חוץ מיום כיפור.

היא לא עזבה את העסק והמקום לרגע, אפילו לא לחו"ל או לאירועים משפחתיים

המשתלה היא החמצן שלה.

אבל עכשיו פעם ראשונה בחיים שלה שהיא לא יורדת למשתלה, 

המצב פשוט שיתק אותה".

מה גורם לך לאהוב כל כך את המשתלה?

"המשתלה קיימת כבר 42 שנים, למרות כל הירידיות והנפילות שהיו במשך השנים, 

תמיד המשכנו באמונה שלנו.

כל הערכים שגדלתי עליהם הגיעו בזכותה - עבודת כפיים, אהבת הארץ, אף פעם לא חשבנו אם לעזוב, אנחנו 100% נחזור לשם." 

למה את הכי מתגעגעת?

"ליער המאכל האורגני שלנו, שתלנו כבר 300 עצים, אפילו הילדים עזרו בשתילה.

כל בוקר קמתי בשעה חמש, "חירמשתי" (מהמילה חרמש), נהגתי על הטרקטור, 

אני מתגעגעת לעבודה הפיזית."

מה החלום שלך?

"תמיד רציתי לשלב את החקלאות עם הלימודים, בקטע חווייתי, כדי שהילדים יחיו את הטבע. 

אני רוצה להביא קבוצות של בתי ספר ללמד אותם, יש לי תעודת הוראה של טבע ומדעים.

לדאוג שדור המחשבים יהיה מחובר לשורשים ולטבע ולא רק למסכים.

כשרציתי להתחיל במיזם הזה התחילה הקורונה, 

וכשרציתי להמשיך עם זה השנה - הגיעה המלחמה.

אני רוצה שגם הילדים שלי יגדלו שם ויהיו חקלאים, זה החלום שלי (שלהם פחות)" 😀

מה זו המשתלה בשבילך?

"המשתלה היא הבית שלנו, מרכז המשפחה שלנו - אנחנו עושים שם אירועים וארוחות משפחתיות, רואים משחקי כדורגל על מסך יחד, ממש הסלון הראשי שלנו.

בימים של שיגרה הילדים שלי חוזרים מהלימודים בצהריים ומגיעים ישר למשתלה".

מה המסר שלך?

"שאין לנו ארץ אחרת, החקלאות היא אבן היסוד שלנו, אנחנו חייבים להישאר בעוטף גם בצפון וגם בדרום. אנחנו גאים לגור כאן, נמשיך לחנך את הילדים שלנו לחקלאות.

פינו אותנו פעם ראשונה מסיני, ועכשיו פינו אותנו פעם שנייה מלימן,

אבל אנחנו מאמינים בעם ובצבא שלנו,

עוד נחזור למושב ולמשתלה".

אז יום אחד,

כשיהיה פה שוב שקט

ותחזרו לטייל בצפון,

תבקרו במושב לימן וב"משתלת מלאכי"

ואל תשכחו למסור ד"ש לסיגל ממני.

https://www.facebook.com/mishteletmalahi