מאי פיינגולד | מקום טוב לשבט

במרכז המסחרי הישן של רמת ישי

במקום בו בילינו בתור ילדים

נמצאת החומוסיה הכי שווה בעמק - "מקום טוב לשבט".

היא לא שווה רק בגלל החומוס המעולה,

אלא בזכות הקסם המיוחד שלה,

האווירה, המוזיקה והחוויה

שעליהם אחראית ומנצחת בחורה אחת

כריזמטית שקוראים לה מאי פיינגולד.

מאי בת 26

נולדה וגדלה ברמת ישי כל חייה.

היא מעידה על עצמה שהייתה "ילדה בוחנת גבולות".

לא עניינו אותה הלימודים, יותר עניינו אותה החיים עצמם.

"הרגיש לי בזבוז זמן לשבת בכיתה באותה תקופה,

למדתי חשמל בבית הספר המקצועי "עמל" ברמת דוד.

היה לי ממש כיף,

היינו 16 בנות בכל ביה"ס

ותמיד הסתדרתי טוב עם הבנים".

שלא תבינו לא נכון,

מאי ממש לא גאה בזה שלא למדה

להיפך, היא יודעת שלא כולם מצליחים אם לא לומדים. 

"צריך הרבה מזל או משפחה תומכת.

יש לי אח בן 29 שהוא בדיוק ההיפך ממני, 

הוא המוח ואני הידיים

אני מקנאה בו אפילו,

כי הוא הרבה יותר בטוח מבחינה כלכלית".

"אפילו במסגרת של הצבא לא הסתדרתי,

רציתי להיות חופשייה.

באותה תקופה נסעתי כל יום לחיפה לחומוסיה של אבא,

הוא היה הזכיין הראשון של חומוס אליהו

והסניף השני בארץ.

זו הייתה התקופה היפה ביותר בחיי

שכרתי דירה והתחלתי את החיים האמיתיים.

אבא רצה ללמד אותי להכין את החומוס

כדי שהוא יוכל לעמוד בפרונט ולשרת את הלקוחות.

6 שנים עבדנו שם עד שסבא שלי נפטר ואבא מכר את הסניף".

"יום אחד,

 הגיע מישהו לאכול בחומוסיה בחיפה, 

אחד הבעלים של אופטיקה הלפרין שגר בדרום אפריקה.

הוא אמר לאבא שהוא אחראי על כל האוכל

הכשר בקייפטאון ויש לו חומוסיה

אבל הוא מחפש מישהו שירים לו את המקום.

אבא מייד אמר לו שאני הבן אדם שהוא מחפש".

מאי קיבלה את ההצעה וטסה לאפריקה,

"עשיתי שם מקום נדיר - 

עיצבתי את החומוסיה כמו שוק באוירה מגניבה.

הכנתי את המתכונים שלנו, 

היו לי 4 עובדים והיה מגניב סך הכל, 

טיילתי קצת וראיתי המון טבע.

אבל לא היה לי קל

ואחרי 4 חודשים חזרתי הביתה".

מאי חזרה לגור אצל אבא שלה, אמיר

עם הכלב שלה, ריי.

היא התלבטה מאוד מה לעשות.

"הצעתי לחבר טוב למכור בימי שישי חומוס 

ברחבה של המרכז המסחרי הישן ברמת ישי.

בהתחלה העמדנו דוכן בחוץ, 

ואף אחד לא נתן לזה סיכוי!

התחלנו רק מחומוס גרגירים, טחינה וביצה קשה.

ביום שישי הראשון היה מושלם,

כולם פירגנו ובאו

ואני רציתי להמשיך כל שישי,

אבל החברים פחות,

ובשישי שאחריו נשארנו רק אני ואבא.

החנות מאחורינו בדיוק עמדה להשכרה

ואנחנו החלטנו לנצל את ההזדמנות.

זה היה החלום של אבא - חומוס במרכז היישוב,

והפינה הזאת תפסה אותו, 

הוא אוהב דברים שכונתיים".

מאי מספרת לי בעיניים נוצצות

שתמיד היא רצתה להיות מחוברת לקהילה,

כמו פעם, כשהייתה ילדה,

כשהלכה לחוג במתנ"ס, 

למכולת של אביאל או לחנות המתנות "לירנית".

"לא רציתי להיות באיזור התעשייה,

רציתי להישאר בתוך הקהילה,

אני עד היום לא מאמינה שהצלחתי לעשות את זה".

מאי ואמיר אביה רשמו את העסק על שמה של מאי, 

"לאבא היה חשוב שכולם ידעו שהמקום הוא שלי, 

שכל הקרדיט ילך אליי.

הוא תמיד אומר לסועדים - תפנו למאי, היא בעלת המקום.

הוא ראה בי משהו שאני עד היום לא ראיתי על עצמי, 

יש לו ויז'ן עליי והוא לא מוותר על זה".

חודש אחרי שנפתח העסק באופן רשמי,

הגיע הסגר הראשון של הקורונה.

"בכיתי, כל החלום התנפץ לי, 

הקהילתיות שחלמתי עליה לא יכולה לקרות".

.

מאי לא איבדה עשתונות,

היא גייסה את כל המשפחה שלה להיות שליחים - 

סבא, אבא, אמא, והיא בעצמה,

כולם התגייסו לשלח את החומוס לכל מקום, 

וזה אכן עבד, זה תפס מעולה, 

מי לא ירצה פלאפל וחומוס כשכולם סגורים בבית?

השמועה התחילה לעבור מפה לאוזן ומאי קיבלה פרגון ענק מהקהילה.

"לקראת סוף הקורונה אנשים התחילו לצאת,

כשעוד אסור היה לפתוח באופן רשמי פתחתי את הדלת האחורית בסתר, 

אבל אפילו הפקחים באו אליי לאכול במקום לתת לי דו"ח. 

זה הכיף בלהיות שכונתית.

אחרי הקורונה פתחנו שוב את האפשרות לישיבה במקום.

לקח לי חצי שנה לעבוד על פרסום ולחזור לעניינים.

התחלנו לפתוח ערבי ג'אם בערבי חמישי - 

מה יותר טוב מאוכל ומוזיקה?

בהתחלה הזמנתי חברים שלי עם כלי נגינה, 

כל שבוע היה סגנון אחר, אנשים אחרים, אוירה טובה.

בשלב מסויים החלטנו שאנחנו מביאים הופעות רוק,

היה ביקוש מאוד גדול לערבי רוק ישראלי במיוחד.

להקת "בית הזכוכית" הגיעה להופיע ברחבה הקטנה

שהתמלאה עד אפס מקום.

המשכנו פעם בחודש לעשות הופעות קאברים,

אני ואבא עבדנו במטבח ולא הפסקנו לרקוד.

השנה זה קצת התפספס אבל נחזור לזה בגדול",

מאי הבטיחה לי.

אי אפשר לפספס את החיבור של מאי ואמיר למוזיקה  - 

המקום מלא תמונות של זמרים ולהקות,

ספרים ואוסף הדיסקים הפרטי של מאי, המונה מעל 1500 דיסקים.

"ירשתי את זה מאבא, הוא חולה הופעות, מוזיקה ורוק. 

הוא הדביק את כולנו, 

אפילו אח שלי עושה מוזיקה אלקטרונית והתחיל לעשות סקיצות לשירים.

כשאבא פתח את החומוס בחיפה הוא הכין אוספים בדיסק און קי וגרם לי להכיר את כל השירים.

זה מצחיק כי אני עד היום מכירה מוזיקה ממש נוסטלגית בזכותו".

מאי מתארת את העיצוב של המקום כ-"בלאגן מאורגן", 

"אני לא אוהבת נקי, זה בלאגן כייפי. 

במקום להמתין לאוכל עם הפרצוף תקוע בנייד,

אפשר להסתכל על הכל מסביב".

אחד הרגעים שמאי לא תשכח,

הוא הלילה בו המקום עלה באש,

בעקבות קצר חשמלי במטבח. 

"הייתי בהלם, ראיתי את הדיסקים שחורים על הרצפה, 

ספרים, אוספים, חולצות. 

הרוב נשרף, ואת אלו ששרדו ניקיתי אחד אחד, 

לא ויתרתי עליהם".

מה זה "מקום טוב לשבט" בשבילך?

"קהילה, יחד, אנשים אנשים אנשים!

זה לא רק מקום של אוכל 

זה מרכז עניינים, מקום של חווייה,

מקום מפגש עם חברים ומשפחה.

החלום שלי היה שכל הצעירים יבואו ביום שישי בצהריים, 

ככה רציתי שיהיה".

וככה באמת זה נראה

בימי שישי המקום מלא עד אפס מקום,

כמו חומוסיה שכונתית בתל אביב.

מאי לא נחה לרגע, 

היא עובדת פיזית במטבח כל יום על הרגליים מתשע בבוקר עד שמונה בערב,

וכל הזמן חושבת על הזדמנויות חדשות

"התחלתי לעבוד עם וולט, יש לי ציון גבוה שם.

הנציגה אמרה שהעסק כל הזמן מקבל ביקורות טובות".

מה מאפיין את העסק?

"זה עסק משפחתי, 

כולם אצלי - אבא שלי פותח את המקום כל יום, 

סבא שלי יוסי הוא השליח,

אחותי הקטנה טליה, בת 16 עובדת אצלי כל יום שישי בלי יוצא מן הכלל, 

ואחי אופק מגיע כל יום שישי היישר מההייטק לתפקיד מלך הפלאפל. 

הם מתים על זה הם מחכים לשישי המשפחתי.

אפילו אמא שלי הצטרפה לאחרונה, 

בשיגרה היא מכינה אוכל לאירועים

אבל בעקבות המלחמה רוב האירועים נדחו

ורציתי לשמח אותה,

שכנעתי אותה לבוא למכור אוכל ביתי בימי שישי, 

היא הגיעה ותוך רבע שעה הכל נגמר. 

כרגע היא מכינה בימי שלישי קוסקוס 

ובימי שישי מטעמים לשבת קובנות, קובה, פריקסה, כבד קצוץ ועוד".

זה לא קשה לעבוד עם המשפחה?

"אצלנו יש חוק - 

הכל עובר, אסור לשמור, אין פרצופים, אין אגו, לא שומרים טינה. 

לא משנה מה אמרנו אחד לשנייה, יש לנו עסק פה.

אבא שלי הוא יותר חבר שלי מאבא שלי, 

הוא מגיל קטן יודע הכל עליי, יש לנו קשר מאוד רגשי".

מה הערכים שמנחים אותך?

"מבחינתי אף בן אדם לא נשאר רעב, כסף זה לא אישיו.

וגם חוק החברות - 

אם אני רואה ילד מדבר לא יפה לילד אחר 

אני אומרת "לא מדברים ככה אצלי", אסור להעליב ולפגוע. 

אני תמיד בנתינה לקהילה ומשתדלת לפנק כשחיילים מתארחים ביישוב.

כחלק מהערכים שלי, אני מעסיקה דווקא חבר'ה בלי נסיון, 

אני רוצה שהילדים יגדלו אצלנו, 

שילמדו מוסר עבודה ושיעורים לחיים, בטחון, אחריות. 

אני מאמינה בהם וסומכת עליהם.

אני לא רוצה שירגישו את מה שאני הרגשתי 

כשעבדתי במקומות אחרים בתור ילדה. 

הם אלו שינהלו את העולם, אני מאחוריהם!"

כפי שהבנתם, למאי יש קשר מיוחד עם ילדי הישוב - 

המון ילדים באים לאכול כל יום צהריים אחרי בית הספר.

"חילקתי לימונדה חינם לכל הילדים

התקרבתי אליהם, ויצרתי איתם קשרי חברות אמיתיים

מבחינתי כל הילדים היו עובדים אצלי אם זה היה חוקי.

אין מצב שאני אראה דוכן של ילדים בחוץ ואני לא אקנה, אני רואה אותם. 

ילד שלקח 20 לימונים והשקיע, רק על הרעיון והיוזמה, מגיע לו".

מה החלום שלך?

"אני רוצה שתהיה לי חומוסיה ענקית, 

האנגר של חומוס, 

בא לי להתפתח עוד בענף החומוסיות, 

לעשות עוד הופעות ולפתוח עוד סניפים. 

בא לי לפתוח חומוסיה בקיבוצים. 

להמשיך באותו ליין, לשכפל את עצמי בארץ ובעולם.

הסניף הבא שלי יהיה בנובה בעזה".

מה יש בתפריט?

"החלטנו להתמקד רק ב-10 דברים בתפריט, 

אבל כל מתכון הוא הכי מדוייק שיש, 

הפיתות הכי טובות, 

הפלאפל, 

אנחנו לא מתפשרים, 

אפילו כדורי השוקולד והמלבי מעולים. 

הכל חייב להיות טעים וטוב".

איזה ביקורים מעניינים היו לך?

"שולי רנד ביקר אצלנו כשבא להופיע כאן בישוב,

הוא איש מקסים.

הוא ישב כאן עם כל הנגנים שלו והייתה אנרגיה מאוד טובה.

הוא אפילו הפסיד לאבא שלי במשחק שש-בש

אחרי שהצהיר שהוא בלתי מנוצח.

גם איגי וקסמן המהממת

הגיעה לביקור והפתיעה אותי.

בפעם הראשונה שהגיעה החומוסיה היתה סגור

ואני כל כך התאכזבתי שפספסתי אותה,

אבל היא הגיעה פעם נוספת,

וזה היה פיצוי ענק בשבילי.

מדי פעם באים אלינו חומוסולוגים, 

כולם באים סקפטיים ואת כולם אני עוברת בהצלחה, 

מתלהבים מהטעם, מהרעיון, מהמשפחתיות".

******************

מאי יכולה לדבר עוד שעות

על מה שהשיגה במו ידייה:

"אני כל כך גאה בעצמי על כל בוקר שאני קמה לחומוס, 

אני כל כך נהנית מהעשייה שלי, 

זה אשכרה מצליח, זה קורה, 

זה סיפוק גדול. 

בסוף כל יום אני מבסוטה ואומרת תודה, החומוס נתן לי יציבות.

ברור שאני עדיין מפחדת מהעצמאות אבל זו הדרך שלי, 

אין לי דרך אחרת".

ואני לסיום חייבת להודות,

שאני מעריצה את מאי,

היא השראה בעיניי.

היא הצליחה לשלב את שתי אהבות חיי -

אוכל ומוזיקה.

יאללה הלכתי לאכול חומוס,

מוזמנים להצטרף אליי

ולהכיר מקרוב את מאי,

חפשו "מקום טוב לשבט".

אזהרה: אתם עלולים להתמכר!

https://www.facebook.com/makomtov42

https://instagram.com/makom_tov_lashevet123?igshid=YzAwZjE1ZTI0Zg==