ליבי אלקריף | המרכז לטיפוח הכלב

הפעם אני אתחיל את הסיפור דווקא מהסוף ואסכם את החוויה האישית שלי במשפט שליבי אמרה - "לכל כלב מגיע לקבל יחס חם ולהסתפר, גם אם הוא בעייתי או פחדן".

כשנכנסתי למספרת הכלבים של ליבי בפעם הראשונה נדהמתי מהמקום שליבי הקימה במו ידיה. לא תארתי לעצמי שמספרת כלבים יכולה להיראות כל כך יפה, נקייה ומסודרת. במרכז המסחרי הישן בלב רמת ישי מצאתי מספרת בוטיק מרווחת, עם חדר המתנה נעים וחדר טיפולים גדול, ובו 3 עמדות עבודה עם הציוד הכי חדיש שיש. על כל פרט ליבי חשבה, כדי שיהיה נעים ל"לקוחות" וירגישו בטוחים, אפילו דאגה לחדרון נפרד עם עמדה נוספת סגורה לכלבים רגישים במיוחד.

מהר מאוד הבנתי שזו לא סתם מספרת כלבים, זה מקום מלא באהבה לכלבים שמעניק להם את האפשרות לקבל טיפול מקצועי, של מקלחת, תספורת, ציפורניים, וטיפוח בדיוק כמו שמגיע להם. במשך כל שהותי שם לא ראיתי אף כלב סובל, גם הפחדנים שביניהם, רצים לליבי בשמחה, מנשקים אותה ומשתפים פעולה. אין יללות, אין רעידות, כאילו ליבי הטילה עליהם כישוף של רוגע.

אבל את כל הקסם הזה ליבי לא עושה לבדה. לאחרונה הצטרף אליה דורון, הבן שלה, חייל משוחרר שנדבק גם הוא "בחיידק" האהבה לכלבים ולומד גם כן אילוף. ליבי ודורון עובדים יחד בכזו הרמוניה מעוררת הערצה, פשוט כיף לראות איך אמא ובן עובדים יחד בכיף.

אפילו אמא של ליבי, דבורה המקסימה, שפחדה פחד מוות מכלבים ונרתעה מהם, היום עוזרת לטפל בהם במספרה ומפנפנת אותם בהנאה. דבורה מקבלת את האנשים, עוזרת בלוגיסטיקה, קביעת תורים, מארחת אותם בחדר ההמתנה ממש כמו בבית.

גם מאי הייתה שם כשהגעתי, בחורה מקסימה מגן נר בעלת פנסיון ביתי שהגיעה לליבי ללמוד ספרות כלבים. ליבי מאוד אוהבת ללמד ולהכשיר בנות נוספות בתחום, היא מלווה אותן בפתיחת העסק למשך כמה חודשים, לדבריה "אני לא רוצה שהן יעשו את הטעויות שאני עשיתי".

כשכלב מגיע למספרה לטיפול, ליבי קודם כל מרעיפה עליו חיבוקים ונשיקות (ולפעמים גם על בעליו). חשוב לה לשמור על מערכת יחסים אישית עם כל לקוח ולדעת אם יש לכלב בעיה, אם הכלבה צריכה להמליט, אם הכלב נפצע, "אני תמיד בקשר לשמוע מה נשמע".

לשמחתי הזדמן לי לפגוש במספרה כלבים מסוגים שונים: היה שם טוי, פומרניאן חולה אפילפסיה, שסבל מגירודים בכפות הרגליים. ליבי קודם כל בדקה אותו ושמה לו חומר צמחי מרגיע ואח"כ התחילה בטיפול. אחריו הגיעה ג'ולי, כלבה מעורבת גדולה, שליבי מייד זיהתה את הצלקות שעל פניה שכנראה העידו על עבר לא פשוט וביקשה מדורון שישטוף אותה בעדינות בזרם חלש. אח"כ הגיעו ארבע כלבלבות חמודות, כולן ממשפחה אחת: סויה הצי'וואווה, פונץ' הפיקינזית, וטופי ואוגי האם והבת המלכותיות מגזע קינג צ'ארלס קאבליר. זה היה מחזה משעשע לראות אותן יחד מגיעות לפינוק אצל ליבי, כמו ארבע חברות שמגיעות לספא.

ליבי חלמה כל חייה ללמוד כלבנות, אבל בגיל צעיר מאוד התאלמנה ונותרה לבדה לגדל שני ילדים קטנים. רק כשהילדים יצאו מהבית היא החליטה להגשים את החלום - תחילה למדה ספרות כלבים, ולאחר מכן למדה אילוף בכלביית אפיקים.

"מגיעים אליי כלבים רגישים ותוקפנים שעברו טראומות, כלבים שהיו מרדימים אותם במספרות אחרות, ואצלי הם מסתפרים אפילו בלי מחסום". ליבי ביקשה להדגיש בפניי שהיא עוסקת בתחום הכלבנות -"אני משלבת בין מקצוע הספרות והאילוף לבין האהבה והתשוקה שלי לבעלי החיים האלה".

ליבי, מה את עושה כשאת לא עובדת?

"אני מתנדבת בקבוצת "הסורקים". כאשר כלבים הולכים לאיבוד, מחפשים את הבעלים שלהם, סורקים שבבים, מחפשים להם בתי אומנה. אני מתנדבת גם בעמותת "החיות ואנחנו" מדי פעם, בימי אימוץ ואיסוף כספים".

"אני אוהבת בעלי חיים בכלל ולא רק כלבים, יש לי בבית 3 כלבים ו-2 חתולים שאת כולם אספנו מהרחוב ומעמותות, חלקם חולים, אחד מהם אפילו חולה כליות".

"בעברי הייתי משפחת אומנה של חתולים, מצילה אותם, מוצאת להם בתים ומאכילה בפינות האכלה. אני פעילה בעמותות של חתולים ונכנסת בקרוב לפרוייקט גדול שנקרא "אמץ חתול לחורף" - שמטרתו לקחת מפינות האכלה חתולים מעוקרים ומסורסים, מטופלים ונראים טוב ולמצוא להם בתים לחורף".

כמה לב יש לאישה הזו!

ליבי, נכנסת לליבי.